הצטרפות לקבוצת חלי ממן
שם
טלפון
דוא"ל
יישוב
 

סיפור ההצלחה של שני המנחה

יש נקודות בחיים שהן כ"כ נמוכות שמהן אפשר רק לעלות. מהנקודה הכי נמוכה שלי יכולתי רק לרדת..
עבורי תהליך ההרזיה היה רק ההתחלה של דרך ארוכה ומשובחת שלקחתי כדרך לחיים.

אני באה מחיים שמנים. במשקל הנוכחי שלי עברתי רק פעם אחת בדרך למעלה איפה שהוא בחטיבה. תמיד הייתי פעילה וחברותית אבל בתוכי הייתי חסרה.. לא היו לי ביטחון עצמי, לא הערכה עצמית ולא שקט נפשי אלא בעיקר הרבה תסכול, עצב  ומרמור. השומן הפריד ביני לבין העולם וגרוע מזה ביני לבין עצמי.

עם תחילת התהליך התחלתי מסע של גילוי עצמי ובמשך שנה ושלושה חודשים למדתי כל מה שהיה בכוחי על תזונה, על שינוי מהותי בראש, על אורח חיים טעים ובריא, על סבלנות, התמדה ונחישות.

אין סודות גדולים או קסמים. יש עקרונות מעשיים וישימים שצריכים להיות במודע כל הזמן. להשאיר אותם במודעות ולהתנהל על פיהם זו העבודה האמיתית. למדתי לשתות הרבה מים, לבדוק כל מה שאני מכניסה לגוף, לא לאכול מתוך בולמוס ואם בא לי "להתחרע" על משהו אז לעשות את זה בכיף והסכמה (קוראים לזה מותרת..)  ולא תוך פריקת עול או אשמה. ככה גם ל"התחרעות" יש גבול..

למדתי שאכילה סדירה בהפרשי זמן קצרים משאירה אותי מאוזנת, למדתי לאכול משהו בבוקר ולא לחכות ל15:00-16:00 בשביל להתחיל וכבר לאבד שליטה, למדתי טוב טוב לווסת את כמות השמן במזון שלי והחזרתי אין ספור מנות במסעדות. למדתי שכדי לשמור על ההישג שלי אני אצטרך כל הזמן לזכור את מה שלמדתי..

חזרתי על כל הפעולות הזרות האלה בהתחלה מתוך הקפדה סיזיפית עד שעם הזמן הן
הופכות להרגלים וטבע שני. ככה עובדת הלמידה.

התמורה למעשים שלי עולה על מחירם עשרת מונים. האפשרות להתלבש לא כדי לטשטש ולהסתיר, השקט הנפשי שמצאתי בקיום בתוך העור שלי, העוצמה שבשליטה ובבחירות שאני עושה, הנוחות שבמימדים החדשים, הבריאות המשופרת, מצב הרוח, המבחר העצום של חנויות ובגדים, לעבור פיזית במקומות צרים, לשבת בנוחות בכסא, כל הדברים הקטנים שאנשים רזים לא מעלים על דעתם ואנשים שמנים מכירים כ"כ מקרוב.. (ואני יודעת שלא משנה באמת מס' הק"ג שצריך להשיל כמו התחושה שאיתה מסתובבים בין אם זה עשרה ק"ג, 30 או 60).

מעולם לפני כן לא לקחתי חלק בקבוצת תמיכה כלשהי. בשנה וקצת הזאת הופתעתי מכוחה של הקבוצה, מהדרבון, העידוד, הפרגון והשמחה הכנה כשחבר לקבוצה מצליח. כל החיים שלי היו תהליך של הרזיה. אף פעם לא עלה בדעתי שאגיע למשקל שממנו לא אצטרך לרדת עוד. את גודל השינוי הבנתי בתחילה דרך האנשים סביבי, התגובות, הקושי לזהות אותי, הפליאה. גם אני התפלאתי.. לאט לאט לאט לאט לאט ירדתי עוד קצת ועוד קצת, כל 100 ג' נחשבו ובסוף כבשתי את פסגת ההר שלי והשלתי 34 ק"ג ממשקלי, אבל לא עליתי לשם לבד..

אני מאמינה במורי דרך. אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע, ואני קבלתי את המורה הטוב ביותר שיכולתי לייחל לו.
ניסים, מורה הדרך שבחרתי, אי אפשר להפריז בערכו של חיוך. לפעמים אחרי שבוע קשה חיוך זה כל מה שצריך וגם
בסופו של שבוע טוב שותף אמיתי לשמחה הוא מבורך.

אני לא יכולה לתאר לך כמה משמעותי אתה בתהליך שלי, בתובנות, בידע, בחיזוק ובהתחזקות. כמה פעמים בשבוע אתה עולה לנגד עיניי עם המילים שלך, הטיפים, ההומור, האישיות. ואם כבר מישהו שמלווה כל הזמן, תקוע לך בראש, אז כמה טוב שזה אתה(:

את מי שיאמר לי שאין ניסים אני ישר אשלח אליך. שיראה.

על ירידה של 10 ק"ג ניסים נותן ורד. את הורד השלישי (והאחרון) נתתי לאמא האהובה שלי שחולקת איתי את ההצלחה ושבלעדיה אני בספק אם או מתי השינוי הזה היה מתחולל בחיי.

ודבר אחרון:

הבעל שם טוב אמר ש"אדם נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיו". והמשפט הזה הולך איתי לכל אורך הדרך. כשהמחשבה מכוונת להצלחה ואופטימיות כל הגישה משתנה, משפיעה על אופן ההתמודדות עם התהליך וקובעת את מידת ההצלחה בו.

היום אני מעבירה את הטוב שקיבלתי ולמדתי (ועדיין לומדת) בשנים האחרונות למשתתפים בקבוצות שאני מנחה. מי היה מאמין? התברכתי באפשרות לעזור ואני עושה את זה בלב חפץ ושמחה גדולה!