הצטרפות לקבוצת חלי ממן
שם
טלפון
דוא"ל
יישוב
 

סיפור ההצלחה של דגנית המנחה

שמי דגנית זיגדון בת 41 עוד מעט... מהרצליה. נשואה ליורם ,אמא לדור דוד, נועה ומעין המקסימים.

האמת היא שלא כל חיי סבלתי מעודף משקל ולכן היה מאוד קשה לי לקבל את עצמי פתאום שמנה.

זה היה טייטל של אחותי, לא שלי בכלל, מה פתאום עכשיו? אני? שמנה?!

פתאום הרגשתי שכל הבגדים שלי בארון מצטמצמים ואין לי כבר אפשרויות להתלבש. כל בוקר זה היה סיוט לבחור בגדים, שום בגד לא עולה עלי וגם מה שכבר עולה נראה מגוחך, הצמיגים בולטים החולצה עולה המכנסיים מתפוצץ וחצי מארון הבגדים היה על המיטה. ראיתי שאין מנוס כל פעם הייתי קונה עוד חולצה קצת יותר גדולה עוד מכנסיים קצת יותר גדולים (אבל תמיד בחנות ניסיתי למדוד את המידות הפחות גדולות, אולי במקרה ייכנסו  לתוכי)

הגעתי למצב, ש-די!  אני חייבת כבר להחליף את כל המלתחה ולהיכנס לחנויות למידות גדולות.

ואז באו החמודים שלי, כמובן הילדים המקסימים שלי, והוסיפו לי: היו בטוחים שאני צריכה לבשר להם בשורה משמחת שאמא שלהם בהריון ועוד מעט המשפחה מתרחבת ושיש תוספת קטנה שנמצאת בבטן של אמא. בהתחלה השתעשענו מזה והייתי בטוחה שהכל בהומור. כשהבנתי שכל העניין רציני לגמרי והילדים מחכים לעוד תינוק למשפחה, הבנתי שזה כבר מוגזם ואני חייבת לעשות משהו עם עצמי!!

לא בדיוק ידעתי מה?? ואיך בכלל עושים את זה?? ואז אני זוכרת זה היה בשמחת תורה, בדיוק אחרי כל ההשמנה של החגים, פגשתי חברה שסיפרה על חברה שירדה אצל חלי ממן 20 ק"ג....

הגענו לקבוצה מס ' חברות יחד, בהתחלה היינו סקפטיות לחלוטין, ביקשנו להתרשם, אך טל (המנחה המקסימה שלנו) אמרה לא! תרשמו ותתחילו.

ואני ישבתי בקבוצה, טל מדברת אני מקשיבה וחושבת לעצמי מאיפה מתחילים? מאיפה אני לוקחת את המוטיבציה? איך בכלל אני מתחילה לבשל לעצמי? הרי עד היום אני הייתי אוכלת את כל ה"חבלים" של הילדים ובכלל לא הייתי מבשלת לעצמי במיוחד, תמיד אני הייתי המכינה לכולם אבל בטח לא לי במיוחד, איך אני מוצאת את הזמן להכין לי? נטולת אנרגיות לחלוטין!

בסוף המפגש התחלתי לחשוב איך אני הופכת עכשיו את כל הדיבורים למעשים והראש התחיל לעבוד והיצירתיות שבי התחילה. משהו בסוף המפגש עם טל הזיז אצלי משהו וכבר באותו ערב סימסתי לטל כמה סוכריות "מותר" אפשר ביום? כמה מסטיקים?

ממפגש למפגש נעשה פשוט כייף יותר ויותר. היו "ירידות" והיו "עליות" והיו "במקום" אך המפגשים היו ל"נשמה" כל פעם הייתי יוצאת כל כך מלאה באנרגיות חדשות.

כל שבוע הייתי מחכה שיגיע היום של הקבוצה, זה עשה לי טוב, נראיתי נהדר ממפגש למפגש, קיבלתי מחמאות במהלך כל התהליך, הכנתי לעצמי אוכל שאני אוהבת ונהנתי לאכול אוכל שהוא לא שמן. יצרתי עוגות חדשות, פשטידות חדשות, קיבלתי רעיונות מהקבוצה שהפכתי למעשים. למדתי מה להכניס לפה ומה לא. ידעתי לבחור בסופרמרקט מה כן ומה לא.

למדתי מהתהליך: "אם אין אני לי מי לי", למדתי שגם אם נופלים (כי לפעמים החשק גובר) אז מנקים בירכיים ומתחילים שוב ולא מתייאשים ולא שוברים את הכלים, למדתי להתמיד ולא לוותר.

היום אני 10 ק"ג פחות ואני מרגישה נהדר, אין לי את התסכולים של פעם אין לי כאבי בטן מרגיזים שסבלתי נורא מהם מדי יום.

החלפתי את כל המלתחה שלי לבגדים קטנים יותר ואין יותר טעים מזה!!

קיבלתי את עצמי בחזרה, עם תוספות. היום מרוב אנרגיות אני יכולה לכבוש את "האברסט".

ואני רוצה להודות לטל המקסימה שתמיד נמצאת בשבילי שכל מפגש ומפגש הוא חוויה עם תכנים מעניינים ומעשירים שכל כך ממלאים אותי, על התמיכה לאורך כל התהליך על האמפתיה והכנות.