קנו מעל 249 ₪ וקבלו משלוח חינם עד הבית
banner

מלחמה אינסופית

בגיל 14, עברתי עם משפחתי לגור בארצות הברית, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והג'אנק פוד. שם התחלתי ממש להשמין. השפע בשנות ה-80 באמריקה היה אינסופי וגם הרגלי האכילה הושפעו ממנו לרעה. במקביל, עולם הדיאטות היה כבר מפותח מאוד, כולל השימוש באבקות ובכדורים. אחרי שהעליתי 15 ק"ג, התחלתי לבלוע כל מיני כדורים להרזיה. שוב נכנסתי למערבולת ולא הצלחתי למצוא את הדרך החוצה. הרגשתי שאני נלחמת ורק טובעת יותר ויותר.

בגיל 17.5, הכרתי את מי שיהפוך לימים לבעלי. חברה שלי שכרה אצלו חדר, וכשבאתי לבקר אותה ודפקתי בדלת, הוא פתח ואמר: "כמה יפה – ככה שמנה". התאהבנו למרות עודף המשקל, כי במבט מאוהב – הכל נראה אחרת. גם כשהתחתנו סבלתי מעודף משקל – שקלתי כבר 85-90 ק"ג. בהריון הראשון שלי פיתחתי רעלת הריון שגרמה לי להתנפח, ומשקלי הגיע ל-100 ק"ג.

באותה התקופה עשיתי דיאטות כאסח, אבל האמת היא שלא היה בי ממש רצון להילחם. כבר התרגלתי למשקל שלי ומצאתי דרכים להסתדר איתו. מן הסתם, כן הרגשתי שהמשקל מפריע לי – כשהלכתי לקנות בגדים הרגשתי שאני חייבת להתפשר רק על בגדים של "דודות" ולא של "חתיכות", וכשהייתי יוצאת מהמקלחת הייתי מתעטפת מהר במגבת (שהייתה תמיד קטנה מדי), רק כדי לא להביט במראה. ואז ילדתי את בתי השנייה. הייתי בת 22, ולמרות שבעלי מבוגר ממני ב-12 שנה, כולם חשבו שאנחנו בני אותו גיל. זה מאוד פגע בי, והפגיעה הזו היא שהביאה לנקודת המפנה ולשינוי. אז הבנתי שהבעיה שלי היא לא בגוף, אלא בראש.

שמתי לב לכך שאני אוכלת כשמשעמם לי וכשאני עצובה. לא הייתי מודעת למה שאכלתי, כי הייתי אוכלת תוך כדי עשיית דברים אחרים. אז גם הבנתי שלעלייה במשקל אין סוף. כשנולדים אפשר לשער לאיזה גובה נגיע בעזרת סטטיסטיקות, אבל למשקל אין גבול.

אנחנו מומחים בהמצאת תירוצים ויודעים להאשים את יצרניות הבגדים שהקטינו את המידות ואת המייבש שמכווץ את המכנסיים, אבל מי שבאמת משתנה, זה אנחנו.
באותה תקופה חברה שלי המליצה לי להשתתף בקבוצת תמיכה להרזיה. לא האמנתי שאני זקוקה לקבוצה, כי חשבתי שאני יודעת מה הכי טוב בשבילי, אבל הסכמתי לתת לזה צ'אנס. הגעתי למפגש והייתי מזועזעת מהנשים השמנות שראיתי שם. אז עוד לא קלטתי שהייתי הכי שמנה מבניהן. הגעתי הביתה וסיפרתי על החוויה שעברתי לבעלי, והוא רק צחק ואמר שהוא אוהב אותי כמו שאני ושלח אותי לקנות עוד זוג נעליים (נעליים ותיקים – מפלטן של הנשים השמנות. עליהם לא תגיד המוכרת: "אין במידה שלך"). העובדה שהוא לא ממש האמין בי, רק דרבנה אותי להוכיח לו שאני יכולה.

התחלתי לעשות את כל מה שהמליצו עליו בקבוצה: להקפיד על ארוחות מסודרות ולספור קלוריות. בשבוע לאחר מכן, לא רציתי ללכת למפגש, כי הייתי בטוחה שהשמנתי. בעלי עודד אותי ללכת בכל זאת,  וכשנשקלתי התברר שירדתי 3 ק"ג. בשבוע שאחריו כבר הייתה לי מוטיבציה, קיצצתי בכמויות האוכל והייתי בטוחה שירדתי עוד 3 ק"ג, אבל התברר שדווקא עליתי בחצי ק"ג. נכנסתי לדיכאון, אבל גם הסתקרנתי: איך יכול להיות שכשאוכלים יורדים במשקל וכשאוכלים פחות – דווקא עולים? פתחתי את האינטרנט והתחלתי ללמוד על התהליכים הפיזיולוגיים – למדתי על פעולתו של הגוף ועל הדרך בה הוא מעבד את המזון. למדתי איך צריך לאכול כדי להיות שבעים. הבנתי שכששבעים, אוכלים פחות ואז, הפלא ופלא, האוכל לא שולט בנו – אנחנו שולטים בו. ככל שאימצתי את הרגלי האכילה החדשים – ירדתי במשקל, וככל שירדתי במשקל – קיבלתי המון מחמאות. תוך 8 חודשים, ירדתי כ-30 ק"ג! .

אני מזמינה אותך לבחור בעצמך ובאורח חיים בריא שיאפשר לך לאהוב את עצמך בדיוק כמו שאת ללא מלחמות אינסופיות בעצמך ובמשקל.


אני מאמינה בך,
שלך חלי ממן.

אני רוצה להתחיל שינוי>>>

נגישות