הצטרפות לקבוצת חלי ממן
שם
טלפון
דוא"ל
יישוב
 

סיפור ההצלחה של הדס המנחה

אני, הדס, 18 קילוגרמים פחות, מצליחה רק היום לשבת ולכתוב את סיפור ההצלחה שלי.

עד היום אני זוכרת, כמעט שנתיים אחרי שהתחלתי את התהליך את המשפט הראשון שאמרתי בקבוצה.זה היה השבוע השני, אחרי שירדתי 3 קילוגרמים שלמים וכולם בירכו  בוואוו  אחד גדול ואני, הדבר היחידי שעבר לי בראש ומיד אחר כך גם" שפכתי" אותו החוצה היה "אני יודעת לעשות דיאטות", "כשאני רוצה אני מצליחה. הבעיה שלי מתחילה כשאני מתחילה להראות  נורמאלי, מתחילה לקבל מחמאות ואז... אני לא מצליחה לשמור על התוצאות".

ואז, אני זוכרת את המנחה שלי גל (וזה המקום לומר לך שאני אוהבת אותך, הפכת למשהו מאוד משמעותי בחיי. למדתי ועודני לומדת ממך המון. תודה...תודה...תודה...) שהקשיבה עד לסוף הוצאת הקיטור שלי ואמרה  ברוגע האופייני לה  "בואי נעמיד לעצמנו יעד של 5 קילוגרמים. למה את חושבת על הסוף? תיהני מהדרך המאוד מיוחדת שמצפה לך, תיהני מהתהליך. ולבסוף הוסיפה, אני אהיה כאן בשבילך כשתגיעי לנקודה הקשה....

בעבר, לדברים מסוג זה הייתי קוראת דיאטה. ועברתי.. המון . התנסתי בכדורים למיניהם, הפרדת אבות מזון, דיקורים, צומות ונקודות. בכולם נכשלתי.

יצאתי לדרך, עם הרבה צידה טובה ורצון ענקי  להוכיח לכולם ובמיוחד לעצמי, שאני מסוגלת. שאין משבר שלא אוכל לעבור אם רק אעבור את המחסום הזה.

את הדרך המיוחדת הזו החלטתי להתחיל  לאחר שראיתי תמונות שלי מטיול וברגע אחד שהסתכלתי על עצמי נמלאתי במין גועל שלא ניתן לתיאור (כך הרגשתי בזמנו), הידיים, הרגליים, הבטן המשתפכת החוצה, הפנים ואפילו החיוך שנראה לי היום חצי שמח חצי עצוב. ידעתי שזהו, החלטתי לקחת את עצמי בידיים.

החלטתי לקפוץ למים. ידעתי שאני יודעת לשחות אך פחדתי שאטבע בכל זאת.  מכיוון שפחדתי (זאת אני יודעת היום) החלטתי לגייס את אימי שעד היום נמצאת עימי בתהליך המדהים הזה והתחלנו שתינו את המסע המופלא.

עיני נפתחו בכל יום ויום שעבר, באמת התחלתי ליהנות מהתהליך. לא הרגשתי מסכנה כבעבר, לא חסכתי מעצמי כלום. התחלתי לגוון בארוחות (דבר שלא ידעתי שקיים בדיאטות אחרות שעשיתי), בניתי לעצמי תפריט מגוון אחר בכל יום ותכננתי איך יראה היום שלאחריו. לא חשבתי יותר במונחי דיאטה, חשבתי במונחי דרך חיים! פתאום , כבדרך נס  מצאתי לעצמי גם זמן בשבילי. זמן לאכול, זמן לספורט יומי ועדיין נותר לי זמן לבילוי עם המשפחה והחברים. מוזר לומר אבל אפילו הדברים הלא מסודרים בחיי התחילו להסתדר, הסתכלות קצת אחרת על החיים... (ולא, לא נוספו לי ל -24 שעות ביממה עוד כמה שעות).

הדרך הייתה כיפית.

אשקר אם אומר שהיה לי קל  לאורך כל הדרך. גם לי, כמו לרבים כמוני היו ימים שבהם נמאס לי מהכול , ימים שבהם רציתי "לעשות אהבה עם המקרר" (שוב תודה לך גל) אבל תמיד היה לי לאן לפנות, בין אם אל הפורום ובין אם למנחה שלי. מאוחר יותר הבנתי שהימים האלו הגיעו כשלא הייתי מסודרת, כשדילגתי על ארוחה או אפילו בשבוע שהחלטתי שאני יכולה לוותר על המנה המותרת שלי.

זהו, גם אני הצלחתי.                                                                                                        ואני חוזרת אל המשפט הראשון שעימו פתחתי את סיפור ההצלחה שלי.

אני, הדס , 18 קילוגרמים פחות, רק היום מאמינה  שאני סיפור הצלחה (ומוכנה לתעדו). רק אחרי שאני שומרת על משקלי קרוב לשנה ויודעת בתוך תוכי שניצחתי.                                                                               לראשונה בחיי ניצחתי את השומן ולא הוא ניצח אותי!!!