הצטרפות לקבוצת חלי ממן
שם
טלפון
דוא"ל
יישוב
 

סיפור ההצלחה של אלינור המנחה

 הסיפור האישי שלי.....

לאורך כל חיי ניהלתי יומן אישי, לפיכך חשבתי שבאמצעותו אני אוכל לספר את הסיפור האישי שלי בצורה הטובה ביותר.

17.2.1992

"יומן יקר,היום אני בת 9 וחצי, היום אמא שלי שאלה אותי למה הפסקתי לעלות על ההסעה של בית הספר ולמה התחלתי לחזור הביתה ברגל. התביישתי להגיד לה שזה בגלל שכל הזמן צוחקים עליי בהסעה שאני שמנה ושאני תופסת את כל המקומות אז שיקרתי לה, אמרתי לה שאני ומורן אוהבות לחזור ביחד הביתה. אוף אלוהים, נמאס לי להיות שמנה! נמאס לי לעמוד בצד כשכולן משחקות בקלאס וגומי ורק לי קשה לקפוץ. נמאס לי שבערבי כיתה כולם לוקחים במבה ובישלי ואני כל כך מתביישת לקחת כי אני "השמנה של הכיתה". נמאס לי שאף בן לא מזמין אותי לרקוד סלואו כי אני לא רזה.                                                                                                                                  אלוהים, מה הם חושבים? שאני לא נעלבת? הם חושבים שאני לא בן אדם? הלוואי שיום אחד אני אוכל להחזיר להם על כל מה שהם עושים לי".

 29.1.2002

"יומן יקר,עוד יום עבר לו, שוב נשברתי, די! באמת נשבר לי כבר, אולי אני פשוט צריכה להתחיל להסתגל לרעיון שרזה אני כבר לעולם לא אהיה, שלאהוב את עצמי כנראה שכבר לא אוהב. אני לא מסוגלת אפילו להסתכל על עצמי, היום כשנכנסתי למקלחת תליתי מגבת על המראה, שלא אצטרך לראות את עצמי, שלא אצטרך לראות את האמת, ומהי האמת על עצמי בעצם?                                                                   אני נערה בת 18, עוד רגע מתגייסת, והאמת היא שחשבתי שאתגייס רזה, אבל כנראה שזה כבר לא יקרה כי אני בן אדם חלש!!! אני קמה כל בוקר עם אנרגיות בשמיים ואומרת לעצמי- "זהו, היום את מצליחה, היום את מתחילה חיים חדשים, היום את תסתכלי לקרואסון בעיניים ותגידי לו שהוא לא שווה את זה, שהוא לא שווה את ייסורי מצפון רגע אחרי שאת מסיימת אותו. היום את תגידי "לא" לכל כפות האורז ולכל הלחמניות והעוגיות המיותרות, היום את תגידי "לא" לכל האויבים האחרים שמכשילים אותך משעה 4 אחה"צ. היום את תגידי לעצמך שהם לא שווים את זה שאת קמה יום למחרת בבוקר ולא רוצה לצאת מהמיטה כי את אומרת לעצמך "מה כבר יעלה עליי?", היום את תביני שזה רק אוכל!!!". אבל אז מגיעה השעה 4 אחר הצהריים ופתאום אני כמהה למשהו מתוק, שיהיה משהו קטן אבל העיקר שיהיה מתוק, טוב אולי שלא יהייה כזה קטן כי גם ככה שמרתי כל כך יפה כל היום אז עכשיו מגיע לי פרס, פרס ניחומים כי הייתי ממש ילדה טובה וכי הרי דבר כזה קטן לא יהרוס לי.                                                                                                    הצילו!!!! שוב אכלתי, שוב נשברתי, אלוהים אין לי כוח, אני מיואשת מעצמי כבר.

מה? באמת לעולם לא אוהב את עצמי בגלל כל האויבים האלו? האם הם באמת האושר האמיתי שלי? אומרים שהדבר שהכי גורם לך להיות מאושר זה הדבר שאתה כל היום חושב עליו ומדמיין אותו, אז כנראה שהאוכל הוא האהבה שלי כי מהרגע שאני פוקחת את עיניי ועד הרגע שאני עוצמת אותן הוא כל הזמן בליבי, במחשבותיי, בהוויתי ובכל כוחי. אז כנראה שהוא האושר שלי. כנראה שהוא התנאי שלי להיות מסופקת ושמחה בחיי.

אני שואלת את עצמי האם באמת הם מכשילים אותי או שאני מכשילה את עצמי? אני שואלת את עצמי האם לא יכולתי או שלא רציתי מספיק לומר "לא"? נמאס לי לבכות כל לילה לאלוהים, נמאס לי לשמוע צחקוקים אחריי שאני עוברת במסדרון, מה? לא הספיק לי להיכנס לחנויות בגדים ולהרגיש את הרחמים של המוכרת, ולכעוס עליה לאחר שהיא שולחת אותי לחפש בגדים בחנויות אחרות?

אבל יותר חשוב מכול- נמאס לי לא לאהוב את עצמי, לא להיות שלמה עם עצמי!!! למה כל הזמן אני צריכה להיות נחמדה לכולם? כי אני שמנה???מה הקשר? למה תמיד הרצונות והצרכים של כולם יבואו לפני שלי? למה אני לא נחשבת? רק בגלל שאני שמנה?

זה פשוט עצוב ופתטי שאני נותנת לאוכל לנהל אותי, לנהל לי את החיים, למנוע ממני את האושר שמגיע לי. זה רק אני מונעת מעצמי את האושר שלי. אני מתפללת אליך אלוהים שיום אחד יהיה בי מספיק כוח לומר "לא" לאוכל, שיום אחד יהיה בי מספיק כוח לענות לאנשים ולא לתת להם לצחוק עליי בגלל שאני שמנה, אני מתפללת אליך אלוהים שיום אחד יהיה לי אומץ לקנות בגדים צבעוניים ולא רק שחורים כי זה מה שמכסה את השומנים שלי. אני מתפללת אלוהים ומקווה שיום אחד אראה טוב ואוהב את עצמי, אוהב את מה שאראה במראה. אמן."

 

26.12.2011

"יומן יקר, הצלחתי!!! אתה לא תאמין אבל אני רזה!!!! אני נראית טוב, אני לובשת ג'ינס מידה 36, אתה מאמין??? אני???? מי האמין שהיום הזה יגיע??!!!היום אני סוגרת שנתיים בתוכנית של חלי ממן, שנתיים בהם רזיתי 20 קילו ממשקלי, שנתיים בהם אני שומרת על משקל היעד שלי ויותר חשוב מכך- שנתיים בהם לראשונה בחיי אני אוהבת את מה שאני רואה במראה ושלמה עם מי שאני!!. אני חייבת להתוודות שזה כל כך לא היה קל- לא היה לי קל לומר לא לכל האוכל הטעים אבל הבנתי שאני מעדיפה להראות טוב ולהרגיש טוב עם עצמי, אני מעדיפה לקום בבוקר ולהגיד לעצמי שניצחתי את האוכל, אני מעדיפה לעבור ליד המראה ולא לכסות אותה אלא להישיר לעצמי מבט ולומר לעצמי שאני אוהבת את עצמי!!תודה אלוהים ששמעת את התפילות שלי, שנתת לי את הכוח לדעת מה המטרה שלי ואת החוזק להגיע לשם. עכשיו אני יכולה לומר שאני חיה. לפני שנתיים התחלתי לחיות ואף אחד לא ייקח את זה ממני. גם היום אני בוחרת מעצמי מחדש...."ולמנחה הכי מדהימה שיש- איה, תודה תודה תודה על שבמבט אחד ללא מילים תמיד הבנת את מה שעבר עליי, תודה שידעת להקשיב ולהכיל את כל מה המשברים והקשיים שידעתי בדרך. תודה "שהטענת" אותי כל שבוע בכוחות מטורפים שגרמו לי ליהנות מהתוכנית ולרקוד לעבר המטרה... את אחת ויחידה ולא משנה מה תאמרי- לא הייתי מצליחה בלעדייך!!!